הכתוב במאמר מהווה דוגמא לשחרור ריגשי של מטרות חיים מתוך כוונה לחיות חיים קלים יותר, נעימים יותר ונטולי סבל. כמובן, האגו לא בהכרח מוכן לוותר על מטרות חיים כאלו ואחרות ועלול לייצר סיפורים אשר מקדשים את הסבל על מנת להמשיך לחוות ריגוש.
לכן, לפני שניגשים לתהליך של שחרור ריגשי מול מטרות חיים אשר האגו הפך אותן עם הזמן לתנאים לאהבה עצמית, ניתן לשים לב למחשבות שעולות בעקבות הרעיון לשחרר את התלות הריגשית בדברים כמו כסף, זוגיות, הצלחה, ילדים, וכו׳. האם יש מוכנות לוותר על כל הרעיונות בשביל לחיות חיים נטולי סבל?
ייתכן מאוד והתשובה תהיה לא.
לחיות חיים נטולי סבל דורש אומץ, ולא תמיד אומץ נמצא בתשומת הלב. עם זאת, הוא תמיד שם וכל מה שנדרש הוא להתחיל את התהליך. עם ההתקדמות בדרך ושחרור המטענים הריגשיים על ידי קבלתם ללא תנאי וסליחה מוחלטת לקיים, האומץ יתחיל לצוץ בתשומת הלב והתהליך יתחיל להיות קל יותר. המחוייבות לסבל תוחלף במחוייבות לחיים נטולי סבל ואז למחוייבות לחיים מלאי חמלה וסליחה.
בזמן הקריאה, גם אם אין תחושה של הזדהות אל מול המטענים הריגשיים שעולים אל מול כסף והצלחה ניתן לנסות ולהבין את התהליך עצמו של השחרור הריגשי ולדמיין כיצד התהליך הזה ייראה אל מול מטרת החיים או סיבת הסבל שהקורא כרגע מתמודד איתו.
מטרות חיים כתנאי לאהבה
מטרות חיים לפעמים מתעוותות לתנאים לאהבה עצמית ולחילופין תנאים לאהבה עצמית יוצרים מטרות חיים שמיועדות להיות האמצעי דרכו נוכל להרגיש אהובים ולאהוב את עצמנו.
כילדים, אספנו לעצמנו מטרות חיים לכשנהיה גדולים מהחברה ומהתרבות שאופפת אותנו. היה ניסיון לזהות אילו התנהגויות ואילו אנשים מקבלים את הכי הרבה אהבה ותשומת לב, וכאשר זיהינו, אימצנו לעצמנו את ההתנהגויות והמטרות. לדוגמא:
- להיות עשיר
- להשיג בן/בת זוג עם קריטריונים מסויימים
- להביא ילדים
- להתחתן
- לשכב עם הרבה אנשים
- להשיג תואר מסוים (רופא, עורך דין, וכו׳)
- להיות מפורסם
- להצליח בנושא או מקצוע מסויימים
- וכו׳.
מאחורי שלל המטרות הסובייקטיביות שכל אדם מגדיר לעצמו מסתתרת המטרה האמיתית והיא להרגיש אהובים ובטוחים. ניתן להסתכל על זה גם כך שמטרות החיים למעשה מיועדות להגיע למקום בו לא יורגש כאב, בדידות, ספק פנימי, ביקורת עצמית וגינוי, והמחשבות על להיות לא ראוי או לא מספיק טוב ייעלמו.
שינוי הפרדיגמה מתאפשר ברגע שרואים את ההמנעות מהכאב ומתחילים ללמוד איך לאהוב את המקום שמרגיש לא אהוב ולא מספיק טוב. איך לומדים? שואלים ומבקשים תשובה, מקשיבים למקום הזה וסולחים לו. עוד על זה למטה.
ייתכן, כמובן, ואימצתם לעצמכם מטרות אלטרואיסטיות ופילנתרופיות כמו להציל כמה שיותר אנשים או לתרום כסף למטרה שאתם מאמינים בה, ובמקרה כזה נהדר! זוהי מטרה אשר ככל הנראה לא גורמת לכם סבל ונובעת ממקום נטול אגו. המאמר הזה לא יוכל לעזור במקרה כזה.
איך לשחרר רגשות?
רגשות משתחררים כאשר נותנים להם להיות בדיוק כפי שהם. כלומר, רגש הוא מטען אנרגטי אשר מורגש בגוף הפיזי, וכאשר מרגישים אותו עד סופו ולא כל התנגדות, המטען מתפזר ונעלם.
מטענים ריגשיים מצטברים אל מול הרבה נושאים במהלך החיים ועל מנת להפסיק לסבול מגורם מסויים (לרוב אמונה מסויימת), יש לפרק את כל המטען הריגשי שצמוד אליו. זהו תהליך אשר יכול לקחת בין כמה דקות לכמה שנים ותלוי בנחישות, בעומק ועוצמת המטען, ובמחוייבות לתהליך.
השחרור יכול להעשות בזמן המדיטציה, אך כמובן שגם הרהור ברעיונות הנכונים תורם לתהליך ומומלץ ללמוד על שני הדברים ולתרגל אותם באופן קבוע.
שחרור מטען ריגשי מול הצלחה כלכלית ומקצועית
התהליך המפורט כאן לא נכתב בסדר כרונולוגי פשוט מכיוון שאין כזה. התהליך מפרט על החוויות שבאו בעקבות סגירת עסק וחיפוש עבודה חדשה. הרגשות השונים עלו לסירוגין במהלך תקופה של כ-5 חודשים ושוחררו כפי שבאו. עם הזמן הסבל הנובע מהמטען הריגשי הלך ופחת. בזמן הכתיבה ניתן עדיין לשים לב למטען ריגשי שעוד לא שוחרר, אך קיימת ידיעה על מחוייבות לתהליך וניסיון עבר מול זוגיות עבד בצורה המצופה ולבסוף נפתר לחלוטין.
פחד לא להיות אהוב
כילד נוצרה ההבנה שאחת הסיבות העיקריות לגירושים של ההורים הייתה בעיה כלכלית של האב. האם שיתפה בתסכול מתמשך מול האב אשר פעם אחר פעם הקים עסקים ונכשל ובזבז את כל הכסף של הזוג אשר רובו הגיע מהמשפחה של האם.
ההבנה הזו הובילה למסקנה מוטעית לגבי ההשפעה של כשלון כלכלי על זוגיות ואהבה ויצרה תפיסת עולם בה הצלחה כלכלית מקושרת ליכולת של אדם להרגיש ראוי לאהבה.
לאחר סגירת העסק, עלה הפחד להיות כמו האב, אשר לאחר כשלונותיו העסקיים פיתח דכאון קליני אשר ליווה אותו במשך עשרות שנים.
בעזרת הרהור על ״מה אני באמת מפחד ממנו״ אשר כולל דמיון וניסיון לתאר כיצד יראה השלב הבא בתהליך, עלתה ההבנה שהפחד מכשלון כלכלי גם מסתיר את הפחד להיות לבד כי החברים יצליחו ויוכלו להרשות לעצמם חוויות שונות ומקום מגורים שונה אשר יצרו פער ותחושת נפרדות.
הפחד שוחרר לאורך כמה שבועות בעזרת מדיטציה והתבוננות בחוויה הפיזית של הפחד – לחץ פיזי אשר מתחלף בין הצדדים של הראש, לחץ בלסתות, ומועקה בצד השמאלי של הלב. בקשה לסליחה הובאה לתשומת הלב והתחיל תהליך של לסלוח לכאב, לפחד, לכשלונות העבר, לאב ולאם.
הייתה חזרה וניסיון מודע להזכר במחוייבות הפנימית לחיות חיים ללא סבל.
בנוסף, התחיל תרגול של להרשות ל״עצמי״ להיות כישלון ולהבטיח לעצמי שאוהב אותו לא משנה מה, גם שהוא נכשל, גם אם אין לו כסף, גם אם הוא לבד, גם אם החיים לא יתגשמו כפי שהאגו מבקש.
ניתן לקרוא בפירוט על התמודדות עם פחדים.
אשמה
אשמה, אשר מוכרת מילדות, עלתה אל מול הכישלון להשיג עבודה מהר וסירוב מכמה מקומות עבודה.
המחשבה ש״אני לא ראוי״ היא אחת הצורות המילוליות דרכה אשמה מתבטאת והיא שיקוף של אמונה בתנאים מגבילים לאהבה עצמית. עלו מחשבות שאולי ״אני לא מספיק טוב לעבודה״ למרות ניסיון רב בתחום והצלחות מרשימות בעבודות קודמות.
כל סירוב נוסף רק העצים את התחושה, והעדר פידבק ופירוט לגבי סיבת הסירוב שלח את המיינד לחפש תירוצים לסירוב דרך פריזמת האשמה.
בעזרת מדיטציה והרהור על סליחה האשמה שוחררה תוך כמה ימים אך חזרה לחוויה לאחר הסירוב הבא. עם זאת, עם כל סירוב ועם המשך התרגול האשמה הלכה ונעלמה.
בושה
תחושות הפחד ואשמה היו דומיננטיות מאוד בחוויה הסובייקטיבית ובעקבותיהן הגיעה בושה ללכת לראיונות על מנת שלא יראו את הפחד והאשמה.
הייתה תחושה שהפחד והאשמה כל כך בולטים לעין עד כדי כך שהסירוב הבא יגיע אך ורק כי המראיין יראה לפניו אדם מפוחד ולא מספיק טוב. ואכן כך היה. שאלות שנשאלו נענו מתוך ניסיון לרצות את האדם שממול ומתוך ניסיון להסתיר את ה״עובדה״ ש״אני לא מספיק טוב״. ראיונות כאלו כמובן נכשלו והובילו לחיזוק האמונות המגבילות.
הבושה היא בעצם הפחד שיראו את הפחד. ובדומה לפחד, גם הבושה קיבלה את תשומת הלב בזמן מדיטציות ובמהלך היום-יום עד כמה שניתן.
ניסיון עבר הוביל לידיעה שיש לשים לב לא להתבייש מהבושה ושקבלה פנימית של הבושה תאפשר לבושה להתפרק. לכן, הייתה תשומת לב פנימית כהורה לילד ביישן והבטחה של ההורה להיות לצד הילד גם ברגעים הקשים יותר.
כעס
עם שחרור הפחד לרמה מסויימת התחיל להופיע כעס ש״אני לא מתקבל לעבודה כי לא הם לא מבינים/לא מצליחים לראות/בכלל לא יודעים מה הם מחפשים/וכו׳.״
הכעס, שהופיע לעיתים מתוך גאווה ויהירות ולעיתים מתוך השלכת אשמה על האחר, קיבל גם הוא את תשומת הלב ושוחרר.
במהלך מדיטציות הופנה תשומת הלב אל תחושת החום והשריפה שמתרוצצת בגוף בזמן הכעס, אל כפות הידיים שרוצות להתקפץ לאגרופים, ואל תחושת התנועה והקושי להשאר במקום בזמן המדיטציה.
בעזרת סליחה לכעס, למראיינים ולעצמי (לאגו), האנרגיה לאט לאט השתחררה. כמובן שסליחה מוחלטת באופן מידי היא חוויה שנראית לפעמים בלתי אפשרית ולכן נעשה שימוש במשפט ״עד כמה שאני יכול כרגע, אני סולח לכעס/למראיינים/לעצמי״.
בלבול
לאחר כמה סירובים התפשטה תחושת בלבול במיינד. עלו מחשבות לגבי האופציה לחזור להיות עצמאי במקום לחפש עבודה, או ליזום עסק נוסף. התחילו להופיע מחשבות טורדניות ותהליך ארוך של נסיון להבין מה כדאי לעשות, מה ״אני אמור״ לעשות, והאם הסירובים האלה הם בעצם אות מהשמיים שאני צריך לעשות משהו אחר.
מכיוון שאין זו החלטה אשר ניתן להגיע מתוך לוגיקה ופעולות מתמטיות אלא מתוך תחושת השלמה פנימית בלבד, היה ניסיון לא להאחז במחשבות ולאפשר להן לחלוף בזמן שתשומת הלב עוברת לחוויה הפיזית בזמן המחשבות הללו.
לאחר השחרור הרגעי נעשתה שוב ושוב הבחירה לעשות את מה שמרגיש הכי נכון באותו רגע. אם היה רצון לשלוח קורות חיים למשרה חדשה, כך נעשה, ואם היה רצון לאפיין מיזם חדש, כך היה.
קנאה
רגש הקנאה עלה אל מול קולגות שבחרו בנתיב קריירה דומה אך מעט שונה והצליחו להגיע לתפקידים בכירים, כמו גם אל מול חברים שבחרו בשלל נתיבים אחרים ומצליחים להכניס יותר כסף בחודש.
את מושא הקנאה הראשון היה קשה יותר לשחרר מאשר השני מכיוון שלראשון מצטרף סיפור אשר אומר ש״זה יכל להיות אני״. כלומר, הדימיון בין הנתיבים מעורר אצל האגו את המחשבה שהמציאות הייתה יכולה להיות שונה אילו בחירות היו נעשות אחרת. אך כמובן, אמנם בחירות אחרות היו מובילות לתוצאות שונות, אך לאו דווקא הן היו מובילות לתוצאות האידיאליות. בנוסף, הבחירות נעשו מסיבות מסויימות ועל כל בחירה שונה שהייתה נעשית היה צורך לוותר על משהו שלא נבחר. כך ההחלטה להיות שכיר בהכרח טומנת בחובה את הוויתור על החופש שהורגש בזמן שהשירותים נתנו כעצמאי.
אדם תמיד עושה את מיטב יכולתו באותו הרגע ומקבל החלטות לפי מיטב דעתו באותו הרגע. החלטה אחרת, גם אם לרגע מדומיינת כאפשרית, לעולם לא הייתה כזאת.
תחושת הקנאה אשר מורגשת באופן סובייקטיבי בסרעפת הובאה אל תשומת הלב ושוחררה. הפחד והתשוקה המסתתרים מאחורי הקנאה שוחררו גם הם.
תשוקה
רגש התשוקה הוא החוויה של לרצות משהו באופן שמוביל לסבל או לניתוק מנוכחות רגעית אוהבת.
עם שחרור הקנאה, עלתה לתשומת הלב התשוקה הבוערת להשיג עבודה ולהצליח כלכלית. בעזרת הרהור על ״מה אני באמת מבקש״, אשר כולל ניסיון לדמיין את הרגע בוא המטרה מושגת והתבוננות בתחושה שעולה עם השגת המטרה, הגיעה ההבנה שהתשוקה להצליח כלכלית ולהשיג עבודה נובעת מהתשוקה הגדולה יותר להרגיש חשוב, מוערך, ובטוח.
התבוננות בבקשה האמיתית מאחורי התשוקה מאפשר למידה על טיב האגו. בנוסף, התוודעות אל הבקשות הבסיסיות ביותר אשר מניעות את הפעולה הנראית בחוץ מאפשרת את היכולת לענות על הבקשות האלו בצורה חדשה, מועילה יותר ומהירה יותר.
עם ההבנה של הבקשות האמיתיות, הפוקוס עבר מניסיון חיצוני (מציאת עבודה) להגשים חוויה פנימית, אל ניסיון פנימי (חמלה וסליחה) להגשים את אותה חוויה.
התחושות אשר המיינד מקטלג כ״חשוב, מוערך ובטוח״ הובאו אל תשומת הלב בעזרת הרהור, ושוחררו. למעשה, עם התרגול, מתגלה שהתחושות אותן יש רצון להרגיש עם השגת מטרה מסויימת, נמצאות בהישג יד כל הזמן בעזרת התמקדות בחוויה שיש רצון לחוות והיזכרות כיצד החוויה מרגישה.
בנוסף, תחושת התשוקה, אשר סובייקטיבית מורגשת כשריפה במרכז החזה ותחושת תנועה בידיים, הובאה אל תשומת הלב ושוחררה.
גאווה
גאווה, אמנם מרגישה יותר טוב משאר החוויות שדובר עליהן פה, אך זה בדיוק מה שהופך אותה למכשול רציני בדרך לשחרור הסבל ובחירה בחיים מלאי חמלה ואהבה.
הגאווה קיבלה ביטוי מילולי במחשבות ש״אני יותר טוב מאחרים״ ו״מגיע לי יותר מאלו שהצליחו או אלו שהתקבלו״. הגאווה מחביאה בתוכה זלזול, חוסר פרגון, ואמונה שיש רק כמות מסויימת להצלחה ולא כולם יכולים לחוות אותה – מה שמתאר עולם בו יש תחרות בלתי פוסקת על משאבים שבפועל ניתנים לכל דורש אשר מוכן לתת זו לעצמו ולאחרים. אין גבול לכמות ההצלחה והביטחון שהאנושות יכולה לחוות. לא פלא שתפיסת עולם כזאת גם מעוררת כעס על חוסר ההוגנות כפי שתואר קודם.
צורת ביטוי נוספת לגאווה היא ״אני אמור לעשות משהו חשוב יותר, גדול יותר״. כאן ניתן לזהות את אשליית השליטה והמגלומניה של האגו אשר מבדל את עצמו בטעות משאר הקיום ומנסה לייעד לעצמו עתיד מסוים למרות חוסר השליטה של האגו על דברים בסיסיים כמו החיים עצמם, ואף המחשבות והרגשות שלו עצמו.
אין דבר שאמור להעשות שלא נעשה כבר ברגע זה. אם דבר לא נעשה, הוא עוד לא אמור להעשות. הבריאה והחיים עצמם מתרחשים רק בהווה.
פוסט עתידי אשר ייכתב על גאווה ופוסט נוסף על ״מי אני״ יסבירו את הדברים הללו יותר לעומק ויהוו מקפצה לשחרור המחשבות של הגאווה.
תחושת הגאווה והביטוי הפיזי שלה הובאו לתשומת הלב ושוחררו.
האגו הרוחני כמכשול נוסף
עם ההתקדמות בשחרור המטען הריגשי ועם תרגול רוחני מתקדם ניתן לשים לב שהאגו הרוחני תופס מקום ומייצר תחושת אשליה שהמטען הריגשי שוחרר.
למעשה, האגו הרוחני מפרש ומקריין את התהליך של השחרור הריגשי, מבחין בשינויים, ומתחיל להצמיד מטען ריגשי חדש לשינוי עצמו. מטען ריגשי כמו ציפייה לעתיד טוב יותר, גאווה ש״הנה, אני הצלחתי״, ותשוקה חוזרת ונסתרת כלפי הצלחה שתגיע מיד עם השחרור של הרגש.
למעשה, מה שקרה הוא רק שינוי נושא ההצלחה שהאגו נאחז בו. הנושא עבר מהצלחה כלכלית אל הצלחה רוחנית.
את המטען הזה גם יש לשחרר.
ציפייה לעתיד טוב יותר
התעסקות בעתיד, בדומה להתעסקות בעבר, מובילה לחוסר נוכחות בהווה וכך להתפתחות של תחושת סבל. הציפייה שמתפתחת לגבי עתיד טוב יותר לא שונה מהציפייה שהתפתחה כילד להיות מבוגר בעל הצלחה כלכלית ומקצועית. ציפייה שכזו היא נאיבית וחסרת תוכלת ומסתירה בקשה שקיימת בפנים עכשיו.
גאווה של האגו הרוחני
אין אני שהצליח והדברים קורים מעצמם. ההצלחה נשארת משהו סובייקטיבי וממש כפי שאחרים לא היו טובים יותר או ראויים יותר קודם, כך גם האני המדומיין לא נהיה פתאום טוב יותר וראוי יותר. כל שינוי יגיע לא מאני שעשה פעולה אלא מתוך תודעה חסרת אני, חסרת פרשנות ואחידה שצופה בעצמה מגשימה את הפוטנציאל שלה שתמיד היה שם.
תשוקה של האגו הרוחני
מומלץ לקרוא שוב את החלק שהובא מעלה לגבי תשוקה. יש לפעול בצורה דומה ולשחרר את התשוקה אל מול הצלחה רוחנית.
הפחד לוותר על המטרה
בזמן תהליך השחרור ייתכן ויעלה פחד שאם נוותר על הרגש גם נאלץ לוותר על המטרה. לדוגמא, אדם יחשוש שאם הוא לא יפחד מזה שלא תהיה לו זוגיות, הוא עלול למצוא את עצמו לא מתאמץ להשיג זוגיות ואז לא תהיה לו זוגיות בחיים.
את הפחד הזה, כמו את שאר הפחדים, יש לשחרר.
יעזור לדעת שהפחד דווקא משחרר אנרגיה אשר דוחה את המטרה שמנסים להשיג וכל מטרה שהושגה עם פחד הושגה למרות הפחד ולא בזכותו.
להפסיק לפחד שונה במהות מלהפסיק לבקש, ובקשות אשר נעשות ללא מטען ריגשי מהדהדות רחוק יותר וחזק יותר. כמובן שעדיין אין הבטחה שדבר יתממש וכמובן שהכל ימשיך להתגשם בצורה המדוייקת ביותר מבלי להתחשב ברצון רנדומלי של האגו, אך במידה והרגשות שוחררו לחלוטין, אי השגת המטרה גם ככה לא ישנה דבר מהחוויה הנהדרת של החיים עצמם.
מורים מספרים שלאחר ששוחררו כל הרצונות של האגו ולאחריהם שוחרר האגו עצמו, רצונות לא נעלמים הם פשוט נובעים ממקור אחר, גדול יותר, ונוטים להתגשם לעיתים קרובות יותר.
לאחר כתיבת המאמר
המאמר נכתב כאשר תהליך השחרור הרגיש בשל מספיק ובדיעבד היה לקראת סיום. מספר ימים לאחר כתיבת המאמר התחיל תהליך עם 5 חברות לתפקידים מעניינים ולאחר שבוע נוסף נחתם חוזה העסקה על התפקיד שבוקש לפני מספר חודשים והשכר שבוקש.