חרדה

הטקסט לא נכתב על ידי גורם רפואי ואין להתייחס אליו ככזה. במידה והטקסט מכיל הגדרות שאינכם מכירים המקרא (לינק בתפריט הראשי) יכול לעזור.

מה זו חרדה?

תסמינים

כמו כל רגש, הפחד משפיע על הגוף בצורה כלשהי. תשומת לב לאיך הפחד משפיע על הגוף שלכם מובילה להתחלת תהליך הריפוי.

בין התסמינים הפופולרים ניתן למצוא:

• כיווץ שרירי – לרוב בחזה, בטן או סרעפת
• בחילות
• בעיות שינה
• בעיות עיכול
• דופק מואץ
• קוצר נשימה
• רעד
• הזעה
• המון המון מחשבות מפחידות

מעבר לתסמינים

חרדה היא למעשה פחד מתמשך וחוזר על עצמו, אך לרוב אנשים יגדירו את החוויה שלהם כחרדה רק שהפחד הפך להיות מטרד משמעותי ופוגע משמעותית באיכות החיים. בפועל, פחדים קטנים שמלווים אותנו ביום-יום מסולקים מהמודע ולא מקבלים מקום, אך הפעולה הזו עלולה להוביל להתגברות של הפחד והפיכתו העתידית למטרד משמעותי. בהמשך נדבר על איך אפשר להתמודד עם חרדה ופחד כאחד ונשתמש בביטויים האלה לסירוגין אך יש להתייחס אליהם כאותו דבר.

חרדה יכולה להתבטא בהמון דרכים:
דאגות, פרנויה, חשדנות, חוסר אמון, חוסר ביטחון, מגננתיות, סגירות, ביישנות, חרדה חברתית, פחד קהל, חרדת נטישה וכו׳

חרדה יכולה להתפס להמון נושאים:
פחד מוות, פחד לחיות, פחד לאהוב, פחד להיות אהוב, פחד מעוני, מהצלחה, משיעמום, מסכנה, מדחייה, מלהיות לא ראוי, פחד להחליט, פחד קהל, חרדת מבחנים, פחד מדעות של אחרים, פחד מלהיות לבד, וכו׳.

אם רק תחפשו את מגוון סוגי ה OCD תמצאו שהמיינד האנושי מסוגל למצוא סיבה לפחד מכל דבר. זה יכול להיות הסימן הראשון עבורכם לכך הפחד שלכם כנראה לא ׳צודק׳.

איך להתמודד עם חרדה

הפירוט כאן ייתן הסבר להתמודדות עם חרדה מתמשכת. למטה יפורטו דרכי התמודדות עם התקף חרדה / פאניקה.

התמודדות מנטלית (מיינד) עם חרדה מתמשכת

המיינד לא יכול לרפא את עצמו מכיוון שהוא המקור של הפחד. עם זאת, יש ידע מסוים שיכול לאפשר הצצה על דפוסי מחשבה אחרים אשר יקבלו את האפשרות לתפוס מקום גדול יותר בתודעה ויוכלו לשמש כמו גלגל הצלה זמני.

לתרגולים למטה חשוב לבוא סקרנים פתוחים ולהשאיר את הביקורת העצמית בצד. במידה והביקורת עולה יש להזכר שהיא בעצמה נובעת מפחד ולכן התוכן שלה לא רלוונטי כרגע, אלא רק הקונטקסט.

מקור הפחד

פחד, יש שיגידו, הוא דווקא דבר חיובי כי הוא מגן עלינו. ואכן, מקור הפחד מגיע מהתפתחות אבולוציונית אשר הובילה לכך שפריטים אשר פחדו מסכנות ולכן נמנעו מהן שרדו יותר טוב מפריטים אחרים. עם זאת, היום רובנו לא נמצאים בסכנה קיומית אמיתית, ואמנם התפתחות הפחד הובילה לכך שאבות אבותינו שרדו וכך יכלנו אנחנו להיות כאן, אך הפחד כבר לא מצרך חובה בתפריט של האדם המודרני והמשפט הראשון בפסקה מנוסח בצורה דמגוגית בעצמו מכיוון שהוא מניח שיש לנו צורך בהגנה ומכאן שהעולם מסוכן ומכיל סכנות.

עם זאת, זוהי תפיסה שנובעת ממיינד מפוחד וניתן להבחין זאת אם תקחו רגע לשים לב למחשבות שייתכן שעולות לכן בזמן הקריאה אשר מכילות המון סיבות טובות לפחד. הסיבות האלו הן לא הגיוניות, הן רק מפחידות ויש סיבות רבות הסותרות את ההיגיון הנוכחי שלכם אם רק תחפשו אותן.

התרגול מאפשר את הגילוי שאתם לא המיינד ומעבר למיינד יש נוכחות אוהבת בלתי נגמרת אשר לא מבחינה ולא מאמינה בכל הסיבות של המיינד לפחד.

תרגיל מנטלי שעשוי לעזור יהיה לבדוק ממה אתם באמת מפחדים.
התרגיל דורש פשוט לדמיין בראש שיחה עם עצמכם והפחד שלכם. ברגע מסוים יש לכם כנראה סיבה לפחד, אז תשאלו את עצמכם ״מה יקרה? ואז מה?״. לדוגמא:

״אני מפחד לא להצליח במבחן״

מה יקרה אם אני לא אצליח במבחן?

״אני אכשל במקצוע״

״ואז מה?״

״ואז לא יהיה לי תואר״

״ואז מה?״

״ואז אני לא אהיה מהנדס ואני לא אעשה הרבה כסף. וגם ההורים שלי יתאכזבו.״

״ואז מה?״

״אני אהיה כישלון ואני אצטרך לחיות בעוני בזמן שכל החברים שלי מתקדמים. ואני ארגיש אשם שההורים שלי מאוכזבים ממני.״

״ואז מה?״

״לא יהיו לי חברים ואני אהיה לבד ויהיה לי קשה למצוא זוגיות״

״ואז מה?״

״ואז אני אמות לבד או אולי אפילו המצב יהיה כל כך גרוע שאני אתאבד״

וכו׳.
התרגיל הזה מאפשר לנו לגלות ממה אנחנו באמת מפחדים. כמעט תמיד הפחד הראשון שקופץ לנו לראש הוא לא הפחד האמיתי שלנו. הפחד האמיתי שלנו כמעט תמיד נובע ממקום הישרדותי מכיוון שזו הסיבה שהפחד נוצר מלכתחילה.

בשיחה הדימיונית (לא באמת דימיונית) הזאת, אנחנו יכולים לגלות שמה שאנחנו מפחדים ממנו הוא להרגיש אשמים, ולמות/למות לבד. קחו בחשבון שבעבר להיות לבד היה שווה למוות בטוח.

מה שאנחנו מפחדים ממנו כבר קורה

כפי שניתן לראות מהשיחה הדימיונית או משיחה שתנהלו מול עצמכם, ייתכן ונגלה סיבות רבות לפחד שלנו, ועם תשומת לב ניתן לראות שמה שאנחנו מפחדים ממנו כבר קורה.

מה שאנחנו מפחדים ממנו לרוב לא יהיה התרחשות של משהו בעולם החיצוני. ההתרחשות היא חסרת מטען ריגשי. המטען הריגשי נובע מהפרשנות לסיטואציה והפרשנות מתרחשת ברגע זה.

כאשר אנחנו מפחדים אנחנו מדמיינים סיטואציה בראש, אבל אנחנו גם מרגישים בגוף את הרגשות שמלווים את הסיטואציה. בגלל שהאוטומט שלנו הוא לא לתת מקום לרגשות, עולה פחד אל מול שטף האנרגיה הרגשית שעולה בגוף. עולה פחד להרגיש את הרגשות שיעלו לנו אם וכאשר הדמיון יתגשם במציאות.

כך למשל, בחרדת קהל, הפחד הוא לא להופיע מול קהל, אלא הפחד הוא מהתחושה והרגש שנחווה במידה וההופעה לא תהיה מוצלחת/יצחקו עלינו/יעליבו אותנו וכו׳. את התחושות האלו ניתן להרגיש תוך כדי הפחד.

האשמה שהאדם מהשיחה הדימיונית מפחד ממנה כבר מורגשת וכבר נחוות בגוף ולכן עולה הפחד. הפחד עוזר לנו לדמיין איך הנורא מכל ירגיש, וזה מה שאנחנו מרגישים ברגע זה! הפחד רק מונע מאיתנו לקבל את החוויה ולשים לב אליה כך שתוכל להתפוגג.

פעולה שיכולה לסייע לגילוי המרעיש הזה היא התמודדות אקטיבית עם פחד מסוים. ברגע שהתמודדנו עם משהו שמפחיד אותנו לרוב נגלה שהגרוע מכל לא באמת קורה, אבל במידה שהוא קורה, הוא לא נורא כפי דמיינו אותו מכיוון שיש נוכחות ברגע והנוכחות תמיד קלה יותר מחוסר הנוכחות שהפחד עלול להוביל אליה.

במידה והרגשות שמאחורי הפחד ישוחררו, הפחד יעלם גם הוא. עוד על זה למטה.

לראות מה ״אסור״ לנו להיות

בתרגול הזה אנחנו דווקא כן נתייחס לתוכן הביקורת העצמית אך גם את זה נעשה ללא ביקורת.

נשים לב מה הביקורת מספרת לנו ש״אסור״ לנו להיות.
לדוגמא: אדם קבע עם להיפגש עם החברים שלו בשעה מסויימת אך משימות היום עקבו אותו והזמן שיש לו להתארגן הולך ומתקצר. ככל שהזמן מתקצר האדם מתחיל להרגיש לחץ הולך וגובר אשר מזכיר לו תחושת חרדה שהוא בעבר הרגיש ומתחיל לפתח חרדה רק מעצם המחשבה שאולי הוא יקבל חרדה בקרוב.

עם תרגול, אדם יכול לשים לב ללחץ שהתחיל אצלו בגוף ולשים לב לתוכן המחשבות. התבוננות בתוכן המחשבות יכולה לעורר תשומת לב למה ״אסור״ לאדם הזה להיות. כלומר, מה האדם לא מרשה לעצמו להיות: מאחר, לא אחראי, לא רגיש לזמן של אחר, לא אכפתי, לא חברי וכו׳.

לאחר ששמים לב, ניתן באופן אקטיבי לאשר לנו להיות כל מה שאנחנו. בכל מקרה אף אדם הוא לא משהו אחד כל הזמן. אנחנו כולנו על הספקטרום של כל הגדרה שרק תעלה בדעתכם. התרגול עם כך מסתיים בנשימה עמוקה ואישור פנימי להיות מאחר, לא אחראי, לא רגיש, ולא אכפתי. עם הזמן המיינד יגלה שדווקא שהוא מאשר לך להיות כפי שאתה, אתה מפתח רגישות ואכפתיות סביבתית יוצאת דופן כי אתה מאפשר לאחרים להיות כפי שהם.

קצת על ביקורת

כל הדברים שאדם לא מרשה לעצמו להיות, צצים לרוב בביקורת על אחרים. כלומר ייתכן מאוד ואותו אדם יבקר אנשים שמאחרים לו ויחשוב עליהם את אותם הדברים. הביקורת החיצונית היא כמו שמן למדורת הביקורת העצמית אך גם לפעמים המקום בו יותר קל להתחיל לסלוח. התחילו לסלוח לאחרים על ההתנהגות שלהם, ואז סלחו לעצמכם על הביקורת שעלתה בכם. לאט לאט הביקורת העצמית תתפוגג.

התמודדות רוחנית (מודעת) / ריגשית עם חרדה מתמשכת

עם תרגול מדיטטיבי ניתן להבחין שמחשבות אשר נובעות בזמן רגש מסוים נוטות להכיל את הרגש הזה, לעודד אותו לגדול, ולספק רציונליזציה לנוכחות הרגש.

לכל רגש, אם כך, יש אלפי מחשבות שמייצגות אותו ומיליון ניסוחים אופציונלים להסברים לוגיים לרגש. לכן, ניצול אידיאלי יותר של הזמן יהיה להבין את הרגש המסתתר מאחורי המחשבות במקום בתוכן המשתנה תמיד של המחשבות.

ההמלצה הראשונה היא לרוקן את האנרגיה של הרגש על ידי לתת לו להיות כפי שהוא. כמו לפתוח את הסכר ולתת למים לזרום עד שהאגם מתייבש.
כלומר, אנחנו נביא את תשומת הלב לנוכחות הפיזית של הפחד ונבחין כיצד הוא מתבטא בגוף. למעשה, נסיט את תשומת לבנו מה content אל הcontext.

הפעולה הזו לא ׳׳תפתור׳׳ את החרדה באופן מיידי ויהיה צורך בתרגול מתמשך אשר בסופו של דבר יוביל להצלחה לקבל את הפחד כפי שהוא, מה שיאפשר לו לשכוח ולהרגע.

הפחד להרגיש

גם בעזרת תרגול מחשבתי (כמ בשיחה הדמיונית) וגם בעזרת תרגול מדיטטיבי ניתן לשים לב שמאחורי החרדה שלנו מסתתרים רגשות אחרים שאנחנו פשוט מפחדים להרגיש.
הרגשות שלרוב נמצא מאחורי הפחדים הם כעס, אשמה ובושה (shameness, not shyness).
כעס – בעבר נלמד (לשון עבר: הנושא נלמד) שאסור לכעוס ועם הזמן האינסטינקט לפחד מהרגש הזה התפתח.
אשמה – תחושת חוסר-ערך (worthlessness) שמחלחלת עם השנים ויוצרת תחושה של להיות לא ראוי לטוב, וכן ראוי לרע. מעודדת תחושות לא נעימות של פחד ולחץ כי ״זה מגיע לי״. ייתכן ואדם ירגיש אשם על זה שהוא כועס וכתוצאה מזה יחווה המון פחדים. לכל הרגשות האלה יש להתייחס.
בושה – הבושה להיות והבושה שאנשים יראו את מי ומה שאני מובילה להתפתחות של חרדות רבות ובעיקר חרדה חברתית.

במידה וזה קורה, נעשה לטינגו (letting go – ראה מקרא) לרגש החדש שגילינו – נשים לב לנוכחות שלו בגוף ובאנרגיה ופשוט ניתן לו להיות בדיוק כפי שהוא.

בעתיד תוכלו למצוא באתר מאמרים על הרגשות השונים וללמוד על כל אחד מהם.

הפחד לאבד את הפחד

בין הפחדים הפופולריים שמסתתרים מאחורי הקושי לשחרר את הפחד ויש לעשות עליו לטינגו נמצא הפחד לשחרר את הפחד. הפחד נובע מהאמונה שאם לא נפחד ולא נדאג יקרו לנו דברים רעים – כי ינצלו אותנו, כי לא נשים לב למה קורה סביבנו, כי לא נהיה מוכנים – או שאעשה משהו רע בעצמי כי אני רע בפנים (פחד מעצמי).

בפועל, הפחד הוא בין הדברים שהכי פוגעים בבריאות הגוף והמקור להמון מחלות פסיכוסומטיות. המיינד עלול להשתמש במידע הזה כסיבה לפחד מהפחד, ועל זה יפורט בהמשך.

כאשר מסותבבים בעולם ללא פחד, התחושה הדומיננטית היא שלווה ואהבה. ומכיוון שאנרגיה מושכת אנרגיה דומה, רק דברים שלווים ואוהבים יתרחשו. פרשנות ה״רוע״ נעלמת מהעולם ודברים מפסיקים להשפט על ידי הסקאלה הדימיונית של טוב ורע, והם נצפים כפי שהם וללא מטען ריגשי שמוצמד להם.

להעזר באהבתם של אנשים אחרים

לחרדה יש מתנה קטנה שהיא מסתירה. היא יכולה לדחוף אנשים לאזור אומץ ריגעי להוריד מעליהם את שכבות ההגנה (כי גם ככה זה לא מרגיש שיש כאלה) ולחשוף מול אנשים את החרדה.

חשיפה שכזו תורמת משמעותית להתמודדות עם חרדה מכיוון שהכנות שלה מעוררת חמלה עמוקה אצל הצד השני והצד החרד יכול להחשף לחמלה ולאהבה שהסובבים אותו מרגישים כלפיו בכל רגע בין הוא חרד או לא. קבלת עזרה מעבירה את האדם החרד לחוויה ריגשית-אנרגטית של קבלה (acceptance) אשר נמצאת כמה רמות טובות מעל פחד ומעוררת תחושות של שלווה ורוגע בגוף.

שיתוף גם לרוב עוזר לגילוי של אנשים נוספים סביבנו שחוו חרדה בעבר, מה שמסיר מעל האדם החרד את חרדת הבדידות והייחוד שהוא מרגיש. גילוי כזה לרוב גם יוביל ללימוד נוסף של דרכי התמודדות והאמונה החדשה שאפשר לצאת מזה תעודד תחושת אומץ מוגברת אשר בעצמה מסייעת ליציאה מהפחד.

התמודדות עם התקף חרדה או התקף פאניקה

תסמינים של התקף חרדה

מאוד דומים לתסמינים שצויינו קודם ונעבור עליהם שוב בקצרה:
לחץ שרירי, קושי לנשום, הזעה, תחושת מחנק, רצון להתרחק מאנשים, בחילות, דופק מואץ.
עם זאת, בהתקף חרדה לעומת חרדה מתמשכת יש פחות גיוון במחשבות. המחשבות יהיו בסגנון של ״הולי שיט מה קורה לי״, ״אני לא מבין מה קורה״, ״אני חייב לברוח מפה״, ״אני לא נושם״, ״משהו ממש רע קורה עכשיו״. המון בלבול. פחד מוות.

בגלל שהתהליך המחשבתי לא יעבוד בצורה נוחה לתפעול בזמן התקף חרדה אין תרגיל מחשבתי ראוי להתמודדות עם ההתקף. עם זאת, יש כלים פרקטיים אחרים.

מתי מתרחש התקף חרדה

התקפי חרדה, ובוודאי שהראשונים, מתרחשים לאחר אובדן גדול או שינוי משמעותי אשר קשה למיינד להכיל ולקבל. למשל: פיטורים מעבודה, סיום זוגיות, מעבר דירה, החלפת קידומת (יומולדת), החלפת מקצוע, נישואים, ילדים, מוות.

לוותר על השליטה

בין הדברים שהתקף חרדה מלמד אותנו זה שאין לנו שליטה על הגוף שלנו, המחשבות שלנו, והרגשות שלנו. זהו לימוד חשוב ובעל ערך אשר מאפשר לנו את ההכרה של מה אנחנו באמת. חוסר הניסיון וחוסר הקבלה יעורר בהתחלה התנגדות לרעיון אבל דווקא בקבלתו מסתתרת הישועה.

התבוננות פנימה מלמדת אותנו שאנחנו לא באמת שולטים בדברים שקורים, גם הפנימיים שבהם ואלה שלימדו אותנו שהם ״שלנו״. המחשבות שלנו מתחלפות בקצב מהיר שאפילו המודעות שלנו לא מסוגלת להתייחס לכל מחשבה בנפרד, שלא לדבר על לזהות אותן. הדעות והאמונות שלנו משתנות כל הזמן (הזכרו באמונות שהחזקתם בתור ילדים ושחררתם עם הבגרות והנסיון) ויכולות להשתנות כמה פעמים תוך כמה דקות. הרגשות שלנו לא יציבים ואנחנו יכולים לקום בוקר אחד מדוכדכים למרות ששום דבר בעולם החיצוני לא באמת השתנה.

הניסיון לשלוט על העולם הפנימי לא שונה מהניסיון לשלוט במזג האויר. שליטה לא קיימת, אך כן אפשר לפתח אפשרות בחירה. הבחירה איך להשתמש בכלים שהתודעה מייצרת לנו: תשומת לב וזהות. אפשרות הבחירה מתפתחת דווקא מתוך ההסכמה לא להיות בשליטה וההבנה שלא שלטנו באיך להגיע לפה ולא נשלוט באיך נלך מפה (התאבדות היא לא שליטה, היא שיא המאבק בחוסר השליטה ומתבצעת כאשר התודעה כל כך חלשה עד כדי ייאוש מוחלט, ובחוסר שליטה המעשה מתבצע).

להסכים למות (להכנע)

כפי שצויין כבר, כל הפחדים מקורם בפחד מוות. ואמנם להסכים למות לא נשמע ממש פרקטי, אבל התקף חרדה עלול להרגיש כאילו עוד רגע המוות דופק לנו בדלת ולכן מה שלא נשמע פרקטי בזמן קריאת השורות, הופך להיות מאוד פרקטי בזמן התקף.

האינסטינקט הראשון שלנו בזמן התקף יהיה להתנגד למה שקורה ולנסות לשלוט על הסיטואציה. בגלל זה אנחנו ננסה לברוח מאיפה שאנחנו נמצאים, ננסה בכוח לנשום בעמוק, וננסה כמה שיותר בכוח לחזור להתנהג כרגיל.

במידה וניתן, ויש הבנה שלא בכל סיטואציה אפשר לעשות זאת, ההמלצה היא לעשות את ההפך הגמור. כלומר, להרגיש את הנשימה מתקצרת ותת לה להתקצר עוד ועוד, לשבת במקום ולא לזוז, ולתת לחרדה ״להרוג אותי״. להקשיב לכל הפחדים בראש, ולהסכים שהם יתגשמו. להסכים להיות בדיוק ככה למשך כל החיים. לוותר על השליטה. להכנע.

חרדה מהתקף חרדה (איך התקף מוביל לחרדה מתמשכת)

כאשר אדם חווה את התקף החרדה הראשון שלו הוא לעיתים יתחיל לפתח חרדה קבועה ומתמשכת לחוות התקף נוסף. בחילות ותחושות גוף נוספות יזכירו את החוויה ויבהילו את המערכת, מה שאכן בסופו של דבר מוביל להתקף חרדה נוסף.

לכן יש חשיבות גדולה לתרגול תשומת הלב והקדשת זמן להיות בתשומת לב לתחושות הגוף השונות בזמן שהן עולות. כאשר מתחילה לעלות חרדה מחרדה יש לסרב להקשיב למיינד והמחשבות שמספרות על התקף שאולי יגיע וסיבות למה זה לא טוב שהוא יגיע עכשיו, ולהתמקד רק בבטן/בדופק/בנשימה. להכיר בתחושות הגוף ולתת להן להיות כפי שהן בלי להגדיר אותן ובלי לצאת מנקודת ההנחה השגויה שהן קשורות קשר הדוק להתקף חרדה.

תרופות כגלגל עזר

אין כאן המלצה לקחת תרופות. להפך. נחשפתי להמון אנשים עם התקפי חרדה במהלך הזמן וכל מי שלקח תרופות עדיין לוקח אותן, לעומת מי שהתמודד עם החרדה בצורה אחרת ועבר את התקופה הזו ללא פיתוח תלות ויצא עם עוצמה נפשית גבוהה יותר, יותר יציבות, ותודעה פתוחה יותר.

עם זאת, תרופות כמו ציפרלקס יכולות להיות מכשיר טוב ללהפסיק לפחד מהחרדה. הידיעה שבכל רגע נתון אתם יכולים לקחת את התרופה ולהרגע מסייע להורדת הפחד לחוות התקף חרדה כאשר מתחילים להרגיש סימנים ראשונים בגוף של פחד.

פחד מדבק

גילוי חשוב בתהליך הוא ההבנה שפחד מדבק ולכן יש חשיבות גדולה לאנשים שאנחנו מבלים איתם את הזמן והאנרגיה שהם מביאים איתם וזיהוי האנשים המפוחדים. יש חשיבות להמנע מהזדהות עם תוכן הדברים של האנשים המפוחדים ובמידה ואין עוצמה ריגשית איתנה מומלץ אפילו להמנע מלהכנס איתם לוויכוח על מדוע תוכן הדברים שלהם לא מדויק מכיוון שזו תהיה שיחה בין מיינד למיינד והרצון שלנו להבין את האחר עלולה לעורר אצל המיינד שלנו סיבות להאמין לתוכן הדברים שלהם. גם אמונה קטנה בתוכן הדברים לא תסייע להם ועלולה לפגוע בתהליך שלנו. יש לשים לב לקונטקסט ולא לתוכן. כלומר לשים לב שהאדם מפוחד ולא לשכנע אותו שאין צורך בכך. להפך, לאהוב אותו בדיוק כפי שהוא יסייע לו הרבה יותר ויאפשר לו לראות שיש אפשרות אחרת.

סיפור אישי

בחיי חוויתי 2 התקפי חרדה. שניהם הגיעו לאחר מעבר דירה שקרה בעקבות פרידה מזוגיות לא בריאה בה היה ויתור גדול על עצמי לשם הצלחת הזוגיות, בחירה קבועה להאמין לפחד, וריצוי בלתי נגמר של אנשים אחרים.

באותו זמן כבר היה ניסיון של כחצי שנה בתרגול מדיטציה ולטינגו, אבל שום דבר לא היווה הכנה מספקת להתקף הראשון. זה היה היום הראשון בדירה החדשה שהכל עדיין בארגזים. חבר ישן על הספה ואני הלכתי לישון על המיטה בחדר שינה. היה קושי להרדם מרוב מחשבות, אבל זו הייתה חוויה מוכרת בתקופה ההיא. פתאום ״משום מקום״ הדופק התחיל להאיץ, הנשימה הפכה להיות קשה, ואנרגיה קרה שטפה את כל הגוף עד כדי תחושת טביעה. הניסיון להרגיע את עצמי רק החמיר את המצב. כך במשך חצי שעה שהרגישה כמו נצח וכל דקה עוברת מחשבה שאולי אני הולך למות. החלטתי לקום אבל לבצע את ההחלטה לקח עוד נצח, אבל פתאום עלה בזכרון משהו שאחד המורים שלי אמר – שאם ניתן לרגש לגדוש ולצאת בסוף הוא ירגע. הייתה ההבנה שמה שאולי יעזור באותו רגע זה לבכות, אז קמתי מהר, עברתי במהירות דרך הסלון לשירותים כדי שהחבר לא ישמע, נשכבתי בתנוחת עובר והתחלתי לבכות את נשמתי. זה עזר.

לאחר ההתקף החלטתי לקחת את הלמידה שלי לקצה ואמרתי לעצמי שפעם הבאה אני נותן לחרדה להיות בדיוק כפי שהיא, גם אם זה יהרוג אותי. אני פשוט אשכב על המיטה ואבקש למות (להסכים לבקש זהה ללהסכים למות). וכך היה.
בהתקף הבא פשוט נכנעתי באופן מוחלט לחוויה, עם השלמה שאלו כנראה רגעיי האחרונים. לא הרבה זמן אחר כך ההתקף נרגע והגוף התחיל להתמלא בשלווה.

חרדת גיל 30

אין ידיעה על תופעה כלל עולמית כזו, אך התפתחה האבחנה, בהסתכלות על הסביבה הקרובה, שאזור גיל ה30 הוא הזמן בו אנשים רבים חווים את החרדה הראשונה שלהם.

כמעט בלי יוצא מן הכלל, רוב החברים פגשו בחרדה כזו או אחרת בין גילאים 28-32. יש כאלה שחוו התקף אחד ויש כאלה שחוו שנה שלמה של חרדות. אם ניתן להצביע על מה שעשה את ההבדל בין אלו שעברו את זה מהר לבין אלו שעברו לאט, ככל הנראה זה הנכונות לשתף עם אנשים אחרים את החוויה ולהודות מול כולם בחרדות.

כמו שצויין, הפתיחות עוזרת לקבל את הסיטואציה, לשנות את הגישה לחרדה, ולהפסיק לפחד ממנה. זה עוזר להסתכל על זה בתור ״עוד משהו״ במקום הדבר הגדול והנורא שראינו קודם.

בלי יוצא מן הכלל, מי שלקח תרופות בתקופה הקשה עדיין לוקח תרופות.

המתנה של החרדה

בחלק על ׳להעזר בהאהבתם של אנשים אחרים׳ צוין החלק הראשון של המתנה המסתתרת מאחורי החרדה – האומץ (להוריד את שכבות ההגנה) שמעלה את רמת התודעה מפחד לאומץ ומשם לקבלה ומוכנות להתמודד עם העולם.

מתנה גדולה נוספת היא חמלה.

זיהוי הפחדים העמוקים שלנו וזיהוי ההתנהגויות שהן הביטוי החיצוני שלנו לפחדים מאפשר לנו להתחיל לזהות את הפחדים של האנשים סביבנו, מה שעוזר להבנה ש״אני לא לבד בזה״ ולפירוק תחושת הנפרדות. הרבה פעמים ניתן לגלות שתחושת הביחד הזו יחד עם הניסיון האישי מעוררים אמפתיה וחמלה לפחדים של האנשים שסביבנו מכיוון שאנחנו מכירים בקושי הגדול שמתלווה לפחדים האלו. ייתכן גם ויהיה הרבה יותר קל לזהות אצל אחרים מדוע אין להם סיבה אמיתית לפחד וכך לפתח ולחזק את האמונה שאין סיבות אמיתיות לפחד.

החרדה עם כך יכולה ״לשבור את הלב לרווחה״ ולהציף אותו בחמלה כלפי כלל הכאב והסבל האנושיים, מה שמוליד רצון עז לעזור לאנשים ולהזכיר להם שהם אהובים – דבר שמחזק את התודעה שלנו אף יותר.

תרגול קבוע אשר מוביל לזיהוי שהפחדים הם משהו שקורה מעצמו מעצים משמעותית את תחושת החמלה מכיוון שמתרחש הגילוי שהפחדים הם תולדה של כאב שעובר מדור לדור ונובע מהנאיביות הנצחית של המיינד אשר מאמץ לעצמו הרגלים ואמונות מההורים ומהסביבה במהלך הילדות, ורוב האנשים לא נחשפים לאפשרות להתעלות מעל המיינד ולראות את התמימות הילדית שלנו, ובפועל מבלים את רוב חייהם תחת האשליה של כפיפות וסרות למיינד וללא הבנה שההפך הוא הנכון.