הרהור הוא תרגול של המיינד לדרכים מועילות. לחצוב מחדש מסלולים טובים יותר לניורונים במוח ולייצר תבניות חשיבה והרגלים תומכים לדרך.
מדיטציה לעומת הרהור
מקורות אחרים יכולים לטעון אחרת אך לשם ההבהרה והנוחות באתר זה תעשה הבדלה בין מדיטציה להרהור. כאשר נציין את המילה מדיטציה הכוונה תהיה תרגול תשומת הלב לחוויה הפיזית-ריגשית-אנרגטית ושחרור הפוקוס מהמיינד ומהתוכן המילולי או הויזואלי של המחשבות.
בהרהור לעומת זאת, נעזר במיינד ככלי לשינוי אמונות ותכנות מחדש של תהליכי המחשבה ע״י הרהור על (או שהייה עם) רעיונות חדשים או נקודות מבט חדשות אשר הניסיון מלמד שתמכו בתהליך הלמידה הרוחנית וההליכה בדרך אל אי-סבל.
הבדל חשוב נוסף הוא שהרהור הוא פעולה שניתן לעשות ״תוך כדי החיים״ לעומת מדיטציה שדורשת, לפחות עד שמגיעים לשלבים גבוהים יותר, הפסקה מסויימת מהחיים הרגילים.
איך להרהר?
בשלב הראשון הרהור לא יראה שונה כלל ממדיטציה. ההמלצה גם כאן היא לשבת בנוחות על כריות כאשר הישבן מוגבה מעט מהברכיים אשר אידיאלית נחות על הריצפה או כרית במידה ואין גמישות מתאימה, העיניים עצומות והפוקוס נכנס פנימה.
לפני שניגשים לסשן הרהור מומלץ להשקיע 5 דקות במדיטציה על מנת להפנות תשומת לב הרחק מהתוכן הנוכחי של המיינד ועד כמה שניתן לחזור להזדהות עם הנוכחות השולטת בתשומת הלב. כאשר אנחנו מרגישים מוכנים נביא אל המיינד את הנושא עליו אנחנו רוצים להרהר ונתבונן במתרחש.
לאחר סיום הסשן יתחיל השלב השני בו אנחנו נמשיך להרהר בנושא במהלך היום, ונתרגל במהלך הפעילות היומיומית את ההתמקדות ברעיון או בנקודת המבט אותם תרגלנו בסשן.
נושאים להרהור
מי/מה אני?
התמקדות בשאלה מי אני תוך כדי הבחנה בתשובות שהמיינד נותן לנו. בהתחלה התשובות שיצופו יהיו שמות תואר (יושב, מבולבל, תוהה, חכם, טיפש, מוזר, יפה, גבר, אישה, וכו׳), השם שלנו, הגוף שלנו, מערכות היחסים שלנו וכו׳. לגבי כל אחת מהתשובות אפשר לתהות האם זו תשובה מספקת. האם זה באמת מי ומה שאתם וכל מי ומה שאתם?
ראמאנה מהאראשי היה (אולי) הראשון שהציע את התרגול הזה. מהאראשי טוען שהתמקדות חוזרת בשאלה הזו לאט לאט תחסל את כל שאר המחשבות ותעזור לפתח את ההזדהות עם הדבר המדויק ביותר שנמצא מעבר למילים ושמות התואר.
תוך כדי התרגול הזה חשוב לזכור דבר אחד:
אנחנו לא הגוף. וכהוכחה שימו לב שהגוף לא יכול לחוות את עצמו, ובהתאם, יד לעצמה לא יכולה לחוות או להבין את היותה יד. את הגוף אנחנו חווים בעזרת המערכת החושית-עצבית שלנו אשר נחווית על ידי המיינד שלנו. אבל גם המיינד שלנו לא יכול לחוות את עצמו ומחשבה או זכרון לא יכולים לחוות את היותם מחשבה או זכרון ואת המחשבות שלנו גם אנחנו לא חווים ללא הכרה ותודעה. מה חווה? מי ער לחוויה?
במהלך היום נשים לב להזדהות – היכן ״אנחנו״ מניחים/משליכים את ההזדהות ״שלנו״ ולמה אנחנו משייכים את ״אני״. נבדוק האם זה אכן אני?
מקור המחשבות
בתרגול זה הפוקוס יתמקד בניסיון לזהות את המקור ממנו נובעות מחשבות. לאט לאט להתמקד ולנסות לאתר את המקור האנרגטי/פיזי/תודעתי של עצם המחשבה והנטייה הטבעית של המיינד לחשוב. במידה רבה זוהי יותר מדיטציה מאשר הרהור מכיוון שאין כוונה לשים פוקוס על תהליך מחשבתי אלא על ניסיון חיפוש כללי.
הילד הפנימי
בהרהור זה אנחנו נדמה את המיינד שלנו ותוכנו לילד קטן שחי בתוכנו. ניקח בחשבון שיש בנו חלק שלעולם לא מתבגר ונשאר תמים ונאיבי לעולמים. נביא למודעות את הקשיים, הדילמות, האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם ונייצר הפרדה פנימית בין הילד שהוא זה שבפועל חווה את הרגשות והמחשבות הללו וההורה ששומע את הילד.
אופציה לתרגול היא לדמיין אתכם כילדים יושבים בבית הוריכם, בחדר שלכם, ואתכם לידם. היו עבור הילד הזה ההורה שתמיד רציתם. בדקו מה באמת יעזור לילד ומה יגרום לו להרגיש טוב יותר, אהוב יותר, בטוח יותר. שאלו אותו בעדינות ובחמלה ״איך לעזור לך?״, ״איך לאהוב אותך?״, ״מה את/ה מבקש/ת ממני?״.
הגישו לו את מה שהוא מבקש או נסו להציע את מה שאתם הייתם רוצים. במידה והילד מספר לכם על זה שהוא רב עם חברה שלו, שימו לב לבקשה האמיתית שלנו – מה הוא באמת רוצה לשמוע מכם. האם מילים בכלל עוזרות או שמה הוא בכלל רק רוצה שתהיו שם איתו להקשיב לו?
זהו תרגול עוצמתי שמאפשר להתגבר על מכשולים בדרך לאהבה עצמית ודיוק התפיסה שלנו של המיינד כנאיבי תמידי. התרגול גם מאפשר לפתח חמלה כלפי כל הילדים בעולם (גם אלה שנולדו מזמן) .
במהלך היום נתייחס לילד הפנימי שלנו, נשאל אותו מה הוא מבקש ונעשה כמיטב יכולתנו להעניק לו את הבקשה.
מוות
בהרהור על המוות אנחנו נעבור מספר תחנות. לאחר 5 דקות של מדיטציה והתמקדות בנשימה אנחנו נביא לתשומת לבנו את העובדה שהנשימה הנוכחית עלולה להיות האחרונה שלנו.
באנו לכאן לזמן קצוב ולא ידוע. בבגרותנו כבר ראינו או שמענו על אנשים שהלכו לפתע ובלי שום הכנה מוקדמת וכולנו יודעים שזה יכול לקרות גם לנו אבל הפחד שמסתתר מאחורי המוות מונע מאיתנו להרהר על החוויה הזו יותר מדי ולמעשה רוב האנשים היו שמחים לא לדבר על זה ולא לחשוב על זה ככל שניתן.
עם זאת, להכרה בזמניות של הגוף והאגו יש תועלות גדולות בפן הריגשי, הרוחני, ולחיי היומיום שלנו. התמקדות בעובדה שהנשימה הבאה שלנו עלולה להיות האחרונה מאפשרת להכרה בזמניות להתפתח וללמוד איך להרגיש שם בנוח. התרגול מאפשר לנו לשים לב לכל הרגשות שעולים בעקבות העובדה הנצחית שהגוף זמני ולשחרר בעזרת סליחה את כל האנרגיה שמסתתרת מאחוריה.
בתרגול זה אנחנו לא נתעסק במחשבות נוספות פרט להכרה בפוטנציאל של הנשימה הנוכחית להיות האחרונה.
לאחר מכן, או בתרגול אחר, נעבור בתחנה השניה אשר מעודדת הרהור על ערש הדווי שלנו. ננסה לפענח מה באמת חשוב לנו שניה לפני שאנחנו עוזבים את העולם הזה? מה היינו רוצים להשאיר מאחור? השאלות האלה שלעצמן לא חשובות ותוכן התשובות שתקבלו הוא חסר משמעות כמו כל מחשבה אחרת, אבל תשומת הלב לרגש ולכוונה שמאחורי המחשבות האלה מועילה לתהליך ההשלמה עם הזמניות.
לשם דיוק, אין צורך לעשות דבר בעקבות מחשבה שעולה בתרגול, וגם אם בתרגול עולה חרטה כלפי דבר מסוים שלא הספקתם או דבר מסוים שעשיתם אין צורך לסיים את התרגול ומיד לעשות שינוי בחיים. יש רק לשחרר את הרגש שמאחורי החרטה ולהיות בנוכחות אוהבת עם הדברים שנלמדו.
במהלך היום נזכור שהנשימה הבאה שלנו יכולה להיות האחרונה.
לובינג קיינדנס – חמלה – Loving Kindness
תרגול מטה (metta) אשר מתחיל בקבלה של אהבה מאנשים אחרים ומהעולם ועובר לפיזור האהבה הזו לאנשים קרובים, לאנשים מוכרים, ולאנשים ויצורים שאנחנו לא מכירים.
התרגום של metta הוא ידידותיות, רצון טוב ועניין אמיתי באנשים אחרים.
התרגול יתחיל כמו כל תרגול ב5 דקות של התמקדות והקשבה לנשימה ולאנרגיה בגוף. לאחר מכן נביא אל תודעתנו דמות של אדם שאוהב אותנו ונדמיין אותו מעניק לנו אהבה. זה לא משנה אם באותו רגע אנחנו מרגישים ראויים או לא, רק נתמקד בנתינה של האדם אלינו ונאפשר לנו להתמסר לתוך החמימות הפנימית שזה מייצר בתוכנו.
במידה ויש קושי להביא אדם מסוים ניתן גם לדמיין אדם שעוד לא פגשנו נותן לנו אהבה כפי שהיינו רוצים.
אנחנו נתמקד באיך זה להרגיש אהוב. איפה בגוף אנחנו מרגישים את זה? איך זה באמת מרגיש?
ניתן לאנרגיה הזו להציף אותנו.
כאשר מרגישים מוכנים נשחרר את הדמות ונשים לב שהאנרגיה היא חוויה פנימית שלנו שקרתה כי אנחנו הובלנו אליה ולמעשה תמיד נמצאת אצלנו במרחק נגיעה. נשים לב שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו את התחושה הזו וכך נעשה. נשים לב כמה קל לנו לאהוב את התחושה הנעימה הזו וכך נעשה. ניתן לתחושה הזו לחזק את עצמה ונוקיר תודה לעצמנו על כך שהענקנו לעצמנו את האהבה הזו ללא תנאי וללא צורך להוכיח משהו. נאחל לעצמנו שתמיד נרגיש אהובים, שתמיד נרגיש בטוחים, שתמיד נרגיש חופשיים.
כאשר מרגישים מוכנים ומתוך ידיעה שהאנרגיה הזו לא יכולה להעלם ע״י זה שנעניק אותה לאחרים (ההפך הוא הנכון), נרחיב את האנרגיה הזו ונעניק אותה לאנשים שאנחנו אוהבים ובדרך כלל מעניקים להם את האהבה שלנו. נדמיין ממש איך האנרגיה הזו עוברת מאיתנו אליהם ואיך האנרגיה שלנו מתעצמת מהנתינה הזו. איך זה מרגיש לנו לאהוב אותם ולהעניק להם? נאחל להם שתמיד ירגישו אהובים, שתמיד ירגישו בטוחים, שתמיד ירגישו חופשיים.
במידה והמיינד יוצא לטייל, מיד ששמנו לב נכניס גם אותו תחת האנרגיה האוהבת שלנו ונחזור להתמקד באהבה.
בזמן הנכון נרחיב את את האנרגיה ונפנה אותה גם לאנשים שאנחנו פחות מעניקים להם ביומיום ואפילו כאלה שיש לנו מטען ריגשי מולם. נעניק להם מהאנרגיה שלנו עד כמה שאנחנו רוצים (כל דבר הוא בסדר) ונעניק גם לעצמנו על הבחירה להעניק להם.
לאט לאט ועד כמה שניתן נכניס עוד אנשים תחת האנרגיה הזו – מכרים, שכנים, תושבי העיר, תושבי המדינה, ותושבי העולם. נעניק לכולם מהאנרגיה הזו ונאחל להם שתמיד ירגישו אהובים, שתמיד ירגישו בטוחים, שתמיד ירגישו חופשיים.
נתמקד באנרגיה הזו כמה זמן שרוצים ונסיים שמרגיש לנו נכון. עד כמה שניתן ננסה להתמקד באנרגיה הזו גם במהלך היום.
סליחה
סליחה, שהיא גם השם של האתר הזה, חשובה מאוד להתליך ההשלמה עם הקיים ותומכת בשחרור מטענים ריגשיים אשר מעקבים אותנו לפגוש את מה שאנחנו.
בהרהור על סליחה אנחנו נתחיל ב5 דקות של התמקדות בנשימה ואז נביא אל תשומת לבנו אדם אשר יש לנו מטען ריגשי מולו. המטען יכול להיות כעס, אבל באותה מידה יכול להיות פחד, אשמה, וקנאה.
בשלב הראשון אנחנו נבקש סליחה על הצד שלנו של המאורעות וההתרחשויות. נבקש סליחה על דברים שעשינו, על דברים שנאמרו, על דברים שחשבנו, או על דברים שהרגשנו. לא חייבים לבקש סליחה מהאדם עליו אנחנו חושבים. אפשר פשוט לבקש סליחה מאלוהים או פשוט לבקש סליחה. הכוונה מאחורי הבקשה חשובה הרבה יותר.
בשלב השני אנחנו נסלח לעצמנו עד כמה שניתן – ״עד כמה שאני יכול כרגע, אני סולח לי״. החלק הראשון מרגיע את החלק בנו שאולי עדיין מאמין ששמירת טינה יכולה לשרת אותו ומבקש לסלוח רק עד כמה שניתן כרגע. נשהה עם הסליחה הזו ונרגיש אותה בגוף. האם היא משחררת לחץ פיזי?
לאחר מכן נבקש סליחה על כל הדברים שנעשו לנו, שנאמרו לנו, שהצד השני אולי חשב והרגיש. יש ביכולתנו לבקש סליחה גם עבור דברים שלא עשינו בעצמנו וזה משחרר. נשהה עם הבקשה הזו בגוף ובמידה ועולות התנגדויות רגשיות נשחרר אותן בעזרת נוכחות אוהבת אשר מאפשרת להן להיות בדיוק כפי שהן וע״י זה שנסלח גם להן. ״עד כמה שאני יכול כרגע, אני סולח לכעס שלי״.
בסופו של התהליך אנחנו נסלח לצד השני עד כמה שניתן כרגע. ״עד כמה שאני יכול כרגע, אני סולח לך {שם}״. נשהה עם הסליחה הזו בגוף ונרגיש כל מה שצף בעקבות ההצהרה שלנו.
במהלך היום נסלח עד כמה שניתן לכל מה שמתרחש, לכל אדם שפוגשים ולכל חוויה פנימית שצפה.
היופי והשלמות של כל הקיים
בתרגול הזה נתרכז במחשבה שהכל מדויק, שלם ומושלם. הכל מגיע לטובתנו ולטובת הלמידה והשיעורים שעלינו לעבור.
נשים לב איך כל מה שקרה הביא אותנו לכאן. נשים לב איך הגוף שלנו מדויק ומושלם כפי שהוא. נחפש ונשים לב ליופי בכל דבר ואיך כל דבר בא לשרת אותנו. אפילו הפחד שבא להגן עלינו מפני המוות ומפני פגיעה אחרת יכול להראות יפה ומושלם. או איך הקנאה שלנו באה להגן עלינו ולספר לנו על רצונות שיש לנו.
במהלך היום, נביט בכל דבר ונתמקד ביופי שלו. איך הוא מדויק ויפה בדיוק כפי שהוא. מושלם מעצם היותו מה שהוא.
מה אני באמת מבקש?
תרגול זה מאפשר התמודדות טובה יותר עם תשוקה. בזמן תשוקה בוערת ננסה להבין מה אנחנו באמת מבקשים על ידי דימיון של איך נרגיש כאשר המטרה תושג והבחנה בתחושות שעולות כאשר המטרה הושגה. התחושות הללו (שקט, ביטחון, סיפוק וכו׳) הן הדבר שאנחנו באמת מבקשים והדמיון הזה מאפשר להרגיש אותן כבר עכשיו.
מאותה נקודה ניתן לשאול, איך ניתן להרגיש את התחושות האלה כבר עכשיו? השאלה עצמה תוביל ללימוד על הנושא ולבסוף התשובה תופיע.
ממה אני באמת מפחד?
בתרגול זה אשר מאפשר גילוי של הפחדים העמוקים ביותר וכך את שחרורם, אנחנו ננסה להבין ממה אנחנו באמת מפחדים. כאשר פחד מסוים עולה ואיתו המחשבה על הגורם של הפחד, ננסה להבין מה יקרה אם הגורם הזה יתממש.
כלומר, נניח ואנחנו מפחדים לבקש העלאה מהבוס, ננסה להבין ממה אנחנו באמת מפחדים על ידי דימיון של מה יקרה אם נבקש העלאה. במקרה כזה אנחנו עלולים לדמיין שהוא יגיד לנו לא. ואז מה יקרה? אני ארגיש תסכול וכעס, או אולי שארגיש שאני לא מספיק טוב. כלומר פחד להרגיש רגשות. במקרה כזה אפשר לעצור ופשוט להרגיש את הרגשות. הם כבר שם.
אולי הוא יתחיל לבדוק יותר טוב מה אני שווה ואז הוא יפטר אותי. ואז מה? ואז יהיה לי קשה למצוא עבודה ולא יהיה לי כסף. ואז מה? ואז אני אצטרך לעשות משהו שאני לא אוהב. ואז אני אסבול ואהיה ממורמר. ואז לא יאהבו אותי ואהיה לבד. ואז לא יהיה מי שידאג לי שאמות. וכו׳. לרוב התהליך הזה יסתיים מפחד כלשהו מהמוות. הכל נובע משם. איך להתמודד עם הפחד הזה ניתן לקרוא במאמר על פחד.
הרהורים נוספים
עם התרגול ייתכן ותפתחו הרהורים משל עצמכם. מקום בו אתם מתרגלים התמקדות וחווים גדילה והעצמה. משפט שמהדהד לכם אמת. הרהורים נוספים מומלצים:
- איך לאהוב את זה? – להרהר באיך לאהוב כל דבר שאנחנו פוגשים.
- אלוהים הוא רק אהבה ולכן גם אני
- איך אפשר לנוח עם מה שקורה כרגע מבלי לשנות את זה כלל? ״איך לנוח כאן?״