אהבה, תשוקה והבלבול ביניהן במערכות יחסים

קודם כל – אהבה

עם תרגול מתמשך ו/או תנאים מתאימים מתגלה שאהבה היא חוויה לא פרסונלית, נטולת תנאים, אשר מתרחשת באופן קבוע כאחד היסודות הקבועים של החיים וכאיכות טבעית של התודעה.

אהבה היא לא מה שלימדו אותנו בטלוויזיה, בסרטים ובאגדות שעברו מדור לדור. בתכני התרבות המערבית המודרנית אהבה לרוב מושלכת על ומבולבלת עם חוויות של היקשרות תלותית (attachment), תשוקה, אינטימיות ומשיכה.

ללא כוונה תחילה, ובעיקר בעקבות העדר אוצר מילים וחוויה סובייקטיבית מלמדת, התכנים הללו מלמדים אותנו שיש מספר סוגים שונים של אהבה. שאהבה יכולה להגמר. שאהבה כואבת. שאהבה תלויה בדבר זה או אחר.

כל האמונות הללו אינן נכונות.

אהבה אינה נגמרת

למעשה, אהבה אינה יכולה להגמר כפי שהיא אינה יכולה להתחיל. היא נמצאת כאן כל הזמן. אהבה לא מופיעה בהנתן תנאים מתאימים, אלא אהבה מתגלה כאשר מסירים את כל המכשולים שמפריעים לראות אותה כבר עכשיו. השמש לא מופיעה ברגע שהעננים נעלמים. היא הייתה שם כל הזמן.

ניתן להניח שאם הייתה חוויה של הפסקת אהבה כלפי אדם מסוים, זוהי לא אהבה שנעלמה אלא חוויה אחרת כמו התאהבות, התמכרות, תשוקה או הרגל. או לחילופין, המיינד בחוכמתו המניפולטיבית והנאיבית בחר להציב מכשולים בדמות כעס/אשמה/עלבון כדי להדחיק את האהבה ולהסתיר אותה מתשומת הלב.

אין ״סוגים״ של אהבה

אהבה היא אחת ואין מספר סוגים שלה. התרבות מייצרת הבדלה מתוך בושה, בלבול והעדר אוצר מילים. במבט הציפור קל להבין מדוע לחברה המודרנית חשוב להבדיל בין אהבת אם-ילד לבין אהבת גבר-אישה. הרי אם הן אותו הדבר כיצד ייתכן להפריד בין הפעולות הלגיטימיות במערכת יחסים אחת אך לחלוטין לא לגיטימיות במערכת יחסים אחרת?

בפועל, אהבה היא אהבה. אהבת אם לילדה זהה לאהבת גבר-אישה (או כל מערך אחר של אוהב ואהוב) אך מערכת היחסים כוללת בתוכה אלמנטים נוספים ומחסירה מתוכה אחרים. כך, אהבת אם לילדה עוטפת מערכת יחסים הכוללת אלמנטים של היקשרות הורית אשר מופעלת לרוב מתוך אינסטינקטים חייתיים-הישרדותיים וכוללת אחריות, גאווה, וצורך אינסטינקטיבי לגונן. אך היא אינה כוללת אלמנטים של אינטימיות, מיניות, זוגיות, ולרוב גם תשוקה (לאו דווקא מינית).

אהבה אינה כואבת

אהבה גם אינה כואבת. כאב נובע מהמיינד – ממערך אמונות שגוי, או מאגו מבולבל, כעוס, מאשים, פגוע ומפוחד. הכאב נובע מאובדן ההתמכרות או ההיקשרות התלותית, מאי הגשמת פנטזיות, ומגאווה מרוסקת.

למידה על מרכיבי האגו וההתרחשויות במיינד מאפשרת הסתכלות מחודשת על אלמנטים כואבים מהעבר וההווה ופורצת דרך לסליחה אשר מחלחלת ריפוי.

אהבה אינה אקסלוסיבית

מכיוון שאין סוגים של אהבה, ברור מדוע אהבה אינה יכולה להיות אקסלוסיבית. התכנים אשר אנחנו צורכים כחלק מהתרבות המערבית מנסים לצייר תמונה בה חובה על בני זוג לאהוב רק זה את זה. הסיבה נובעת אך מרק מבלבול בין החוויות האנושיות והטאבו המערבי על מערכות יחסים שיוצאות מגבולות המונוגמיה.

אהבה למספר רב של אנשים אינו מעיד על פוליגמיה, ולמעשה, גם המילה פוליאמוריה (מילולית – אהבה להרבה אנשים), כפי שמשתמשים בה היום, אינה מבטאת בפועל אהבה להרבה אנשים אלא את הרצון לפתח אינטימיות/תשוקה/זוגיות/מערכת-יחסים/מיניות/שותפות/קרבה ליותר מבן אדם אחד.

בפועל, בעזרת תרגול, כאשר מסירים את המכשולים של המיינד, האהבה מתגלה במלוא גדולתה והרעיון של מגבלה כלשהי על האהבה נראה מגוחך ולא פרקטי.

תשוקה – Desire

תשוקה (desire. not 'passion') מתבטאת ב״אני רוצה״ ואינה מתחילה ונגמרת במשיכה אלא מושפעת משלל מרכיבים כגון פנטזיות, אידיאלים אישיים ותרבותיים, חוויית הפרס, חוויית הכיבוש, שאיפות מהילדות, ועוד.

לפי הבודהה, אך גם לפי חוויה סובייקטיבית, תשוקה היא בין הגורמים העיקריים לסבל. אדם אשר וויתר על פחדיו ותשוקותיו הוא אדם אשר מכיר שקט. שני הנושאים הללו הן הנושא של כמעט כל מחשבה של האגו, ואף הרצון לחשוב נובע מתשוקה להנאה המסתתרת מאחורי פעולת החשיבה.

האגו מאמץ לעצמו מגוון רחב של תשוקות לאורך הזמן ואם נפרוט כאן את שלל התשוקות האנושיות לא יישאר מקום בשרת האחסון של האתר. ניתן לחוש תשוקה כלפי כל דבר, בין אם גישמי ובין אם לא (כמו רעיונות, אידיאלים, פנטזיות).

בתרבות המודרנית, תשוקה היא בין החוויות האנושיות אשר הכי קשה לוותר עליהן. החברה מלמדת ילדים שעליהם להגשים את חלומותיהם ורצונותיהם, והתחושה של הגעה לידי סיפוק (בפועל – הפסקת תחושת התשוקה באופן רגעי) היא מהתחושות היותר נעימות משלל החוויות שיש לאגו להציע. בנוסף, אם נוותר על אחת התשוקות כיצד נוכל להגשים אותה? כלומר האגו יתרגם את האפשרות של וויתור על תשוקה כוויתור על חלום ואידיאל.

לעיתים, עבור האגו, הדבר נשמע בלתי נתפס. הרעיון של וויתור על רצונות עלול להיות טעון בפחדים של אי-הגשמה עצמית, פספוס החיים, ועוד שלל רעיונות אשר מבטאים פחד השרדותי מהמוות. וויתור על רצונות נשמע לאגו כמו וויתור על עצמו, מה שכמובן מאיים על קיומו.

לפני שנסקור את ההשפעה של תשוקה על מערכות יחסים, חשוב להבין את ההבדל בין תשוקה למשיכה.

תשוקה מול משיכה

כפי שצוין קודם, תשוקה תלויה בהרבה דברים ולאו דווקא סובבת סביב משיכה. משיכה אמנם עלולה להוביל להתפתחות של תשוקה, אך עם תרגול מתמשך, פירוק התשוקות ולמידת ההבדל בין תשוקה למשיכה, ניתן להפריד בין שתי החוויות ולהפסיק להתייחס אליהן כאל סיבה ותוצאה.

משיכה לאדם אחר יכולה להופיע בעקבות תהליכים כימיים-הורמונליים, בעקבות חוויה אינטימית משותפת, בעקבות אידיאלים אישיים ותרבותיים, ואף בעקבות דמיון של האדם לאדם אחר מהעבר. ישנן שלל התרחשויות אשר יכולות להוביל להתפתחותה של משיכה, אך יש להבדיל בין משיכה לבין תשוקה.

תשוקה היא הרצון לעשות משהו לגבי המשיכה הזו – דבר אשר מערער הרבה מערכות יחסים, במיוחד בגיל צעיר יותר אשר נתון יותר להשפעתן של תשוקות.

לבדה, משיכה היא רק משיכה ולא אומרת דבר על מערכות יחסים קיימות, לא אומרת דבר על התאמה או אי-התאמה לבני הזוג הנוכחיים, ולא מסמלת דבר פרט לעצם המשיכה.

תשוקה לעומת זאת לוקחת את המשיכה ומשליכה עליה פנטזיות, מטרות, וסיפורים כמו ״אני חייב להשיג״.

הדבר מערער במיוחד כאשר חווים משיכה גדולה יותר לאדם השני מאשר לבן או בת הזוג. האגו, ולעיתים קרובות יותר האגו הגברי, שם לעצמו כיעד להשיג (למעשה תשוקה) לעצמו בן/בת זוג מושכים ככל הניתן ולכן, כאשר חווים משיכה לאדם נוסף ייתכן והאגו יראה זאת כאיום על השאיפות שלו.

אך ניסיון מלמד שמשיכה היא דבר זמני. היא תלויה בשלל גורמים כמו מצבי רוח ותודעה, רגשות, נראות חיצונית (ועוד) ולא מורגשת כל הזמן. לשם ההבהרה יצויין שמשיכה אינה יכולה להפוך לאובססיבית וקבועה, אך תשוקה כן.

תשוקה במערכות יחסים (אני רוצה אותך מול אני אוהב אותך)

במערכות יחסים, התשוקה תתבטא בלרצות את הבן אדם השני. לרצות בקרבתו, לרצות באישורו, לרצות במגעו, לרצות לספקו, וכו׳.

כמובן שאין דבר שלילי בלרצות את הדברים הללו, ובכלל אין דבר שלילי בתשוקה. אך יש חשיבות להשפעת התשוקה על מערכת היחסים ועל החוויה הפנימית. לדוגמא, הרצון להעניק לאדם השני הוא רצון בונה וחיובי, אך כאשר עולה עלבון/כעס/פחד אל מול דחייה של האדם השני לפעולה המעניקה ניתן להניח שישנה תשוקה אשר פוגעת במערכת היחסים ובתחושת השלווה הפנימית ומסתירה מאחוריה רגשות נוספים לא מעובדים.

לעיתים קרובות, תשוקה מתפתחת להיקשרות תלותית ואף לאובססיה. מערכות יחסים אשר אחד הצדדים בהן יגלוש לעבר היקשרות תלותית או אובססיה יהיו מערכות יחסים עם כאב מובנה אשר יקבל ביטוי בריבים ואלימות ריגשית, מילולית או פיזית.

במערכות יחסים כאלו התשוקה עלולה להאפיל על האהבה בין בני הזוג ותהפוך להיות הנושא המרכזי והמקודש ביותר בזוגיות. הדבר יוביל למערכת יחסים מתנדנדת אשר תלויה בעיקר בהאם הצדדים כרגע חשים תשוקה זה לזה או לא.

עוזר מאוד לייצר הפרדה בין תשוקה לזוגיות. חוויה של תשוקה אינה סימן לזוגיות טובה או שבכלל יש צורך לייצר זוגיות. לחילופין, נוכחותה או חוסר נוכחותה של תשוקה בזוגיות אינם מעידים על טיב הזוגיות. זוגיות טובה מתאפיינת בכנות, שותפות, אינטימיות, קבלה, לעיתים משיכה, ותמיד אהבה.

לשם ההבהרה, חוסר נוכחותה של תשוקה במערכת היחסים לא מעיד על משיכה או על המיניות בתוך הזוגיות. המאמר מדבר על תשוקה כתרגום למילה desire ולא למילה passion.

״אני רוצה אותך״ אינו אומר ״אני אוהב אותך״ וללמוד להפריד בין הדברים יכול לסייע להמנע ממערכות יחסים לא תומכות וללמוד להפריד בין העיקר לתפל. בנוסף, זה יכול לסייע לפתח מערכות יחסים ארוכות טווח ויציבות יותר מכיוון שההפרדה מאפשרת לתעדף בצורה טובה יותר את החוויות בזוגיות ומורידה את התנודתיות אשר נגרמת מהתרפקות על התשוקה וההתמכרות אליה.

רגע על התאהבות

התאהבות היא מילה אשר מייצגת את מגבלות השפה המובילות לבלבול של המיינד. מכיוון שבעברית היא בנויה על אותו שורש כמו אהבה ניתן להתבלבל ולחשוב שהתאהבות זה התהליך בו מתחילים לאהוב בן אדם. אך למעשה, ההתאהבות היא התפתחותה של תשוקה ולא של אהבה. ניסיון, ובמיוחד ניסיון בזוגיות ארוכה, מאפשר להבין שההתאהבות הראשונית חולפת, ההתרגשות שוככת ולרוב כך גם התשוקה. חסרי הניסיון יבלבלו את החוויה עם סיומה של האהבה וילכו לרדוף אחרי התאהבות חדשה רק בשביל שזו תחלוף מהר באותה מידה. באנגלית יש מילה טובה יותר לחוויה – infatuation.

פנטזיות

תחביב של המיינד הוא לפתח פנטזיות כלפי מושא התשוקה. בנוסף לתחושת התשוקה המיינד יתמלא סיפורים על כיצד השגת התשוקה תהיה למעשה הגשמה של השאיפות הכי משמעותיות של האגו ויובילו לשלווה, לסיפוק, לשמחה, לאושר, להערכה עצמית, ביטחון, ולהערכתם של הסובבים אותנו והחברה ככלל.

בהתאהבות, הפנטזיות חוגגות. יש מחשבות שאולי נמצא אביר על הסוס הלבן, הנסיכה, הנסיך, החצי השני, ״אהבת חיי״, או הנשמה התאומה.

אך כאשר הפנטזיה מתפתחת, כך מתרחק החיבור למציאות. הפנטזיה לא תאפשר להבחין בדברים כפי שהם ותוביל להתעלמות מתגובות פנימיות לשם האפשרות של הגשמת הפנטזיה והשאיפות המסתתרות מאחוריה.

לכן, כאשר ההתאהבות עוברת והפנטזיה מתנפצת, החוויה עלולה להיות מאוד קשה ושוברת לב והאגו עלול להרגיש כאילו הוא ננטש. ואכן כך – הנוכחות אבדה וטבעה בפנטזיה.

לוותר על תשוקה

תשוקה, כמו כל חוויה, ניתנת לשחרור בעזרת סליחה. כלומר, הבאת תשומת הלב לחוויה הפיזית-אנרגטית של התשוקה בגוף וסליחה לקיום החוויה ולעצם הנוכחות שלה. לאפשר לחוויה להיות כפי שהיא מבלי לרצות להדחיק אותה או להתנגד לה.

ככלי עזר ניתן לשים לב למה התשוקה מנסה באמת להשיג. כלומר, לדמיין מה יקרה במידה ונשיג את מושא התשוקה – זוהי החוויה אשר המיינד באמת מבקש לחוות (לדוגמא סיפוק, או שלווה). תשומת לב לבקשה האמיתית מאפשרת התכווננות מחדש למטרה האמיתית ומאפשרת בחירות חדשות התואמות יותר את המטרות הללו מבלי לצפות שאירועים חיצוניים או אנשים אחרים יספקו לנו את התחושה המבוקשת. הדרך לשלווה היא פנימה, דרך סליחה.

בדרך לשחרור התשוקה נעבור גם דרך פחד. כמעט כל תשוקה מלווה בפחד לא להשיג את מושא התשוקה. שאלות מנחות שיכולות לעזור כוללות ״למה אני באמת רוצה את זה?״ או ״מה יקרה אם לא אשיג את זה?״. את הפחדים שנפגוש יש לשחרר באותה הצורה כמו תשוקה. עוד על איך לשחרר פחד ניתן לקרוא כאן.

התמסרות לתהליך תוביל להרתמות של המציאות למשימה, וכך, ניסיון אישי מלמד שבעת התמדה ומחוייבות לתהליך של שחרור של תשוקה התרחשו מספר מקרים של ״ניפוצי פנטזיות״ אשר תרמו לתהליך. כלומר, חוויות אשר נחשקו בעבר והתקבעו במיינד כפנטזיה לא מוגשמת לפתע התגשמו והציגו לאור את הגיחוך שבהתפתחותן של פנטזיות וכיצד המיינד מוסיף, מעצים ו״מייפייף״ חוויות מדומיינות כאילו הן יובילו לאופוריה ואידיליה.

המציאות הייתה כל כך ״מאכזבת״ אל מול הפנטזיה שכל התפתחות עתידית של פנטזיה מנקודה זו הלאה נופצה באופן מיידי ונראתה מיד באור מגוחך.