לפני מאמר שמדבר על סמנטיקה מילולית חשוב לזכור שמילים הן חסרות משמעות בפועל.
מילים הן סמל אשר מקבלות משמעות ע״י המיינד שיוצק משמעות מלאת רגש ומושפעת מנקודת מבט אישית, מהסביבה, מהמשמעות שהתרבות והזמן בהם חיים, ומחוויות עבר.
מילים בפני עצמן לעולם לא יוכלו לתקשר אמת מושלמת מכיוון שהן מוגבלות ושייכות לעולם הלינארי בזמן שאמת מושלמת, אחת ואחידה נמצאת בממלכה הלא-לינארית ולא ניתנת לתיאור אלא רק לחוויה סובייקטיבית-אישית.
עם זאת, מילים מציפות את המחשבות ומהוות כלי חשוב עבור המיינד ביצירת נקודת המבט של העולם. לכן דיוק של מילים מאפשר לבטא בצורה טובה יותר נקודת מבט אופטימלית יותר, והרחבת אוצר המילים הכרחית על מנת לאפשר למיינד להשתמש במילים אשר תומכות בתהליך ומאפשרות לתקשר אותו פנימה והחוצה בצורה מיטבית.
דיוק במילים גם תומך בשינוי נקודת המבט והמשמעות אשר המיינד מייחס לחוויות מסויימות. אוצר מילים מוגבל עלול לקבע תפיסות עולם שכבר לא מועילות ולחבל בלמידה ע״י בלבול.
עם הרחבת אוצר המילים גם מתאפשר להקשיב בצורה מיטבית לאנשים, להבין את נקודת מבטם, לעזור להם לדייק את כוונתם כדי לסייע לצד המקשיב להבין טוב יותר, ולהמנע מסיטואציות לא נעימות אשר עלולות להגרם בעקבות אי-הבנה.
דוגמאות לחשיבותה של סמנטיקה
לקיחת אחריות
עם התפתחות ההבנה בעזרת תרגול מתבהר שהעולם לא אחראי לרגשות ״שלי״. כל סיוטאציה והתרחשות הן נטולות מטען ריגשי בפני עצמן וכל רגש שמתעורר בעקבות התרחשות חיצונית הוא בעקבות הפרשנות לסיטואציה. אנשים אחרים וסיטואציות לעולם לא אשמות או ״גורמות״ לרגשות.
המיינד משתמש בהטלת אשמה על אחרים בשביל להמנע מלהרגיש אשמה, ומשתמש בחוויות של כעס ועלבון לתועלתו האישית האנוכית מתוך פחד וניסיון השרדות.
במידה והרעיון הזה חדש למיינד הוא ינסה ללכת למקרי קיצון וישאל שאלות שדומות ל״איך לא אאשים ואכעס על אדם שהורג מישהו אהוב עליי? איך לא אתעצב ממותו של האהוב?״. כאן בדיוק מסתתרת הסמנטיקה החשובה המפרידה בין האשמת העולם לבין לקיחת אחריות אישית על הרגשות.
מותר לכעוס, מותר להאשים, מותר להתעצב, אך יש לזכור שאלו רק רגשות, וכמו כל הרגשות מקורם בחוויות סובייקטיביות המרכיבות את הפרשנות לסיטואציה: היקשרות תלותית, תבניות מחשבה שאומצו מהחברה והתרבות בה אנחנו חיים, בחירה להמנע מסליחה, אמונה שיש תועלת ברגשות הללו, והזדהות עם האגו הרואה את עצמו כ״בעלים״ של הרגשות הללו.
רק כאשר אדם לוקח אחריות מלאה על הרגשות שהוא חווה מתאפשרת למידה על מקורן האמיתי, מתגלה האבסורד של האמונה בתועלתן, ונפתחת דלת אל סליחה פנימה והחוצה והקלת הסבל והכאב שהאדם חווה בעקבות הרגשות.
לכן, כאשר מתבהרת התועלת הצומחת מלקיחת אחריות על החוויה הסובייקטיבית מומלץ לדייק את השיח הפנימי והחיצוני ולהשתמש בשפה הלוקחת אחריות על הסיטואציה ולא מאשימה את הסביבה.
ניסוח ישן: ״הוא ממש הכעיס אותי״. או ״הוא עשה משהו שממש הכעיס אותי״
ניסוח עדיף: ״אני מרגיש כעס בעקבות משהו שהוא עשה״
ניסוח מיטבי: ״יש חוויה של כעס עכשיו״
הניסוח העדיף מוביל לדיוק חשוב נוסף.
בעקבות לעומת בגלל
בשלב מסוים תתפתח ההבנה שדברים לא נגרמים בגלל משהו ספציפי. הם לכל היותר מגיעים בעקבות משהו. התייחסות לדבר-מה כגורם לדבר שני מזניחה את שאר הגורמים הבלתי ניתנים לספירה שהובילו לסיטואציה, ומתעלמת מהמורכבות של הבריאה והאבולוציה של העולם הלינארי.
כפי שהוסבר במאמר על אשמה וביקורת עצמית, זה שהאגם התמלא במים לא קרה בגלל הגשם אלא בעקבות הגשם. הגשם קרה בעקבות התעבות העננים, רוחות, טמפרטורות ספציפיות במקומות ספציפיים, השפעת התעשייה על האקלים, השינוי הטבעי של האקלים בזמן היחסי בו אנחנו חיים, וכו׳ וכו׳ וכו׳.
לכן כאשר משתמשים בניסוח העדיף למעלה, יש לדייק פנימה את המשמעות של המילה ״בעקבות״ ולהפריד אותה מהמשמעות של המילה ״בגלל״.
התאהבות/אהבה
יצא לכם לשמוע שיש הרבה סוגים של אהבה? זה נכון רק כאשר אוצר המילים מוגבל ויש בלבול בין חוויות שונות וחוסר יכולת לבדל אותן בעזרת מילים.
ספציפית אל מול אהבה, הבלבול הזה עלול להוביל אנשים לקבל החלטות אשר לא מיטיבות עם עצמם ועם האדם האהוב, להשאר במערכות יחסים יותר מדי זמן, לקבל מערכות יחסים ואהובים פוגעים ואלימים, או להציב מטרות בלתי ניתנות להגשמה.
עם תרגול מדיטציה ארוך ובהעזר בתנאים מאפשרים, מתבהר למתרגל שאהבה היא מקור החיים עצמם. אהבה היא מה שנשאר כאשר מתקלפים מאדם פחדיו, רצונותיו, שאיפותיו, אופיו, עברו, עתידו, שמו, וכל שאר ההגדרות שהוא מדמה ששייכות לו. אהבה לא נגמרת לעולם והיא לא תלויה בהאם אדם נמצא לידנו או לא, האם הוא ׳פגע בנו׳ או לא, או בכל גורם אחר. באהבה אין כאב, וכל כאב שהורגש בקשר לאהבה נובע אך ורק מתלות ופחדים אשר הם חלק מהחסמים שאפשר לשחרר.
ניתן להניח שאם הפסקתם להרגיש אהבה כלפי אדם מסוים, זוהי לא אהבה שנעלמה אלא חוויה אחרת כמו התאהבות, התמכרות, תשוקה או הרגל. או לחילופין, המיינד בחוכמתו המניפולטיבית והנאיבית בחר להציב מכשולים בדמות כעס/אשמה/עלבון כדי להדחיק את האהבה.
התאהבות היא מילה אשר מייצגת את מגבלות השפה המובילות לבלבול של המיינד. מכיוון שבעברית היא בנויה על אותו שורש כמו אהבה ניתן להתבלבל ולחשוב שהתאהבות זה התהליך בו מתחילים לאהוב בן אדם. אך עם ניסיון, ובמיוחד ניסיון בזוגיות ארוכה, מאפשר להבין שההתאהבות הראשונית חולפת וההתרגשות שוככת. חסרי הניסיון יבלבלו את החוויה בסיום האהבה וילכו לרדוף אחרי התאהבות חדשה רק בשביל שזו תחלוף מהר באותה מידה. באנגלית יש מילה טובה יותר לחוויה – infatuation.
בין השאר, התאהבות שכזו מושפעת ממשיכה ותשוקה שאף הן שונות. אתגר נוסף שקשור לנושא הוא הניסיון לכוון אהבה רק לאדם אחד מתוך בלבול בין אהבה לזוגיות, בין אהבה למחויבות, ובין אינטימיות לזוגיות.
אני
כפי שהוסבר במאמר על ״מי אני״, אשליית ההזדהות המתבהרת עם התרגול מובילה לדיוק במילים ומסתייעת על ידי הפסקת השימוש במילה ״אני״.
עם תרגול מתמשך ניתן להבחין שהדברים פשוט קורים מעצמם וללא ״אני״ שגורם אותם. למעשה, לאחר תרגול ממושך מתגלה שהאני הוא תבנית מחשבתית אשר מושלכת על שאר המחשבות באופן אוטומטי אך ניתן לזהות את שבריר השניה בין המחשבה המקורית לבין האוטומט שעוטף אותה במילה ״אני״ או ״שלי״.
אין אני שחושב, אין אני שעושה, אין אני שמרגיש.
ניסוח ישן: ״אני חושב שהבורסה תיפול שבוע הבא״ או ״אני מרגיש מפוחד״.
ניסוח מיטבי: ״יש מחשבה על כך שהבורסה תיפול שבוע הבא״ או ״יש פחד״.
דיוק מילולי בעזרת צמצום
למרות ובנוסף למה שנאמר קודם לכן על הרחבת אוצר המילים, ישנם מקרים רבים בהם דווקא צמצום אוצר המילים תומך יותר בדיוק החוויה.
מסתבר שלמיינד יש המון מילים לבטא פחד. מעבר לחרדה, דאגה, אימה, פאניקה, לחץ, וכו׳, פחד ורגשות אחרים מסתתרים מאחורי מילים רבות המתאגדות לניסוחים המתארים עולם מפחיד וסיטואציות דימיוניות שעלולות לקרות.
כאשר עולה פחד, אין סוף ליצירתיות של המיינד בניסוח הסיפור וביכולת שלו להצמיד פחד אל כל חלק מחוויה. לכן, וכפי שהוסבר במאמר שנמצא בלינק בתחילת הפסקה, במצבים כאלה עדיף לצמצם את השימוש במילים ופשוט לקטלג את כל המחשבות ושלל הניסוחים כ״פחד״.
איך לדייק את המילים?
דיוק אוצר המילים מתאפשר בעזרת הקשבה למורים הנכונים, קריאה של ספרים של מורים טובים, והתבוננות פנימית מסוקרנת על החוויה עצמה תוך הקשבה לגוף בזמן הניסוח המילולי. לעיתים קרובות, כאשר יש שימוש במילים לא מדוייקות, ישנה תחושת אי-נוחות בגוף המבטאת את הפער בין עולם הרגש והאנרגיה לבין הניסוח המילולי של החוויה. התבוננות קשובה בגוף מתאפשרת בעזרת תרגול מתמיד של מדיטציה ומאפשרת תשומת לב לחוסר הנוחות העולה.
דבר נוסף שתומך הוא קריאה של ספרים אינפורמטיבים באנגלית על עולם הרוח והרגש. אוצר המילים באנגלית רחב יותר ומאפשר ביטוי מדויק יותר של עולם הרגש והחוויה. גם אם אין שימוש יום-יומי באנגלית בזמן תקשורת עם אחרים, ולמרות שאולי יידרש מילון לחלק מהמילים, הרחבת אוצר המילים מאפשר ניסוח פנימי מדויק יותר ונעים יותר.
המורה המדויק ביותר מבחינה מילולית שנתקל בו כותב המאמר הוא David R. Hawkins. הוא כתב שלל ספרים באנגלית ומשתמש בשפה מדוייקת בצורה יוצאת דופן לתאר חוויות רוחניות ורגשיות שבדרך כלל מאוד קשה לתאר.